<h1>ארחות חיים הלכ' שבת סימנים א'—ב'</h1>
<h2>דף עג.</h2>
המלאכות שחייבין עליהן בשבת מהן אבות ומהן תולדות והאבות מ' חסר א' ואלו הן. אסור לחרוש. לזרוע. לקצור. לעמר. לדוש. לאפות. לגזוז. ללבן. לנפץ. לצבוע. לטוות. לעשות הנירין. להכניס המסכת. לארוג. להפריד האריגה. להוציא השתי מן הערב. לקשור. להתיר. לתפור. לקרוע. לבנות. לסתור. להשלים המלאכה והוא הנקרא מכה בפטיש. לצוד. לשחוט. להפשט. לעבד העור. למחקו. לחתכו. לכתוב. למחוק. לשרטט. להבעיר. לכבות. להוציא מרשות לרשות. לזרות. להבר. לטחון. לרקד. ללוש. כל אלה המלאכות מ' חסר א' נקראו אבות והדומות להם נקראו תולדות. ירושלמי יתר עליהן הושט' ולמה לא תנינן לפי שכל המלאכות יש להן תולדות וזו אין לה תולדה ומעביר ד' אמות הוא בכלל מוציא מרשות לרשות. וא' העושה אב מהאבות או תולדה מהתולדו' במזיד שלא בעדים חייב כרת. בעדים חייב סקילה בשוגג חייב קרבן חטאת קבועה פי' שאינו עולה ויורד אפי' לעני והן ל"ו כריתות שעל שגגתן מביאין חטאת קבועה. ואחד חרישה ואחד חפירה כל שהוא בכלל חורש והנוטע או המבריך או המרכיב או הזומר בכלל זורע שהרי כוונתו להצמיח וכל העוקר דבר מגידולו הרי זה בכלל קוצר. המחתך ירק מעט מעט תולדת טוחן וכן השוחק פלפלין או סממנין. והנותן קיבה בתוך חלב לקבצו תולדת בורר והמגבן תולדת בונה. כל מקום שנאמר בהלכות שנתחייב פי' חייב כרת ובעדים והתרא' סקילה ובשוגג קרבן. ואם אמר פטור מהכל אבל אסור מדבריהם משום הרחקה ואם עשה בזדון מכין אותו מכת מרדות. וכן כל מקום שנאמר אין עושין דבר זה או אסור לעשות דבר זה העושה בזדון מכין אותו מכת מרדות. ואם נאמר מותר ר"ל שמותר לעשותו לכתחלה וכל מקום שנאמר אינו חייב כלום או פטור מכלום אין מכין אותו כלל. כל מי שחלל שבת במזיד בלא התרא' בדין הוא דלא סגי במלקות ולא נאמר מלקות אלא בחייבי לאוין או כריתות אבל בשבת שזדונו סקילה בהתרא' וכרת בלא התראה לא הלכך ילקו אותו כדי שלא יהא חוטא נשכר.
